אין עוררין כי נשים עובדות קשה יותר מגברים על מנת להצליח ולקבל הכרה ותגמול בתחום הקריירה. לצערנו, לא רק שעל האישה לעבוד קשה יותר, אלא שהצלחתה מלווה, לעיתים קרובות, ביחס אמביוולנטי. אצל גברים השאפתנות וההשקעה בקריירה נתפסים כלגיטימיים וחיוביים. לא כך אצל נשים.
מכיוון שמדובר בהשקעה רבה, בחוסר סובלנות חברתית ובתרבות המקדשת את עולם המשפחה, אין פלא כי מרבית הנשים העובדות מוצאות עצמן בתפקידי ביניים.
מתי ארגונים הופכים להיות בעלי שדרת ניהול נשית? מתי נשים מצליחות לצבור כח ארגוני ולטפס מעלה?
אחד הגורמים המשמעותיים להצלחת נשים הוא כאשר ההנהלה דואגת לראות אותן ואת תרומתן לארגון, מעבר לסטראוטיפ של העובד הטוב הבנוי על המודל הגברי. המדינה חוקקה חוקים ביחס לאחוזי הנשים הנדרשים בדירקטוריונים ובהנהלות, אך לחוק אין תוקף כל עוד אין מי שיאכוף אותו.
מנהלי הארגון הם, שבתוקף תפקידם ומתוך רציונל עסקי טהור, צריכים לאפשר לכלל היכולות, של כל העובדים לבוא לידי ביטוי. לצערנו, במקרים רבים שיקולים זרים מאפילים על שיקולים מקצועיים וכלכליים וכך הרגלים, קליקות ודפוסי מחשבה שונים חוסמים את הנשים מלתפוס את מקומן ליד שולחן ההנהלה.
תמיכה של מנטור, אדם בעל יכולת, השפעה וקשרים המהווה עבור העובדת קרש קפיצה לתוך מועדון סגור – גם היא חשובה כדי להתקדם. אם נבחן את מרבית הנשים המשפיעות בבנקאות הישראלית, נראה כי מעבר לכישורים וליכולות האישיות שלהן, הן הסתייעו במנטור/ית.
לבסוף, שום דבר לא יקרה אם האישה לא תקבל החלטה שהיא רוצה להתקדם. החלטה ללכת בנתיב ההצלחה המקצועית למרות כל הקשיים.
עמותת נטע נותנת יעוץ והכוון תעסוקתי לנשים הנמצאות בצומת בקריירה. בנוסף, נטע מעבירה סדנאות וקורסים בארגונים.