מידע מקצועי

נטע > מאמרים > פרחים בקנה, אך אין נשים בצריח
English Spanish Arabic

פרחים בקנה, אך אין נשים בצריח

זה נראה מבטיח. לפני כשנה וחצי, החל לפעול בצה”ל פרויקט שמטרתו שילוב נשים במערך הלחימה של השריון. נשים יועדו להילחם כטנקיסטיות מן השורה. זה היה הצעד הטבעי לאחר שורה של צעדים לשילוב נשים בעולם הלחימה הגברי, תהליך שמתנהל בעצלתיים בעשרים השנים האחרונות. הפרויקט הוגדר כהצלחה – עשר נשים סיימו את המסלול, מתוכן ארבע סיימו כמפקדות טנק והעתיד נראה חיובי, אלא שכפי שקורה לא פעם בחיים- הפרויקט הצליח, אך הרעיון מת.

שילוב נשים במערך הטנקים עורר סערה כבר בשלבים הראשונים של הפרויקט. הטיעונים נגד שילובן של הנשים סבבו סביב הנושא המגדרי כאשר הטיעונים היו מבוססי תפיסות עולם מיושנות ואמונה שנשים אינן מסוגלות להתמודד עם הלחימה.

זה לא נאמר חד משמעית, הדברים הובלעו בין שלל טיעונים נוספים. הרי זה לא נשמע טוב. אנחנו בשנות האלפיים, למדנו דבר או שניים על מגדר, אנחנו יודעים מה מותר ומה אסור להגיד. לאחר שנה של טיעונים, שוחררה הודעה שהפרויקט לא ייצא לפועל. זה לא עניין מגדרי חלילה אלא שיקול כלכלי נטו – הכנסת נשים למערך הטנקים תהיה כרוכה בהוצאות עצומות ואין לכך את התקציב כרגע. זה לא שאנחנו לא רוצים נשים, אנחנו לא יכולים כרגע.

הטיעון המנצח נשלף, לכי תלחמי בטיעון כלכלי – אין תקציב, מה נעשה? אולם, בהמשך דיבר בגלי צה”ל אביגדור קהלני שהסביר למה, לדעתו, נשים באמת לא יכולות להילחם בתוך טנק. הוא בעד נשים אבל לא בכל מחיר. אביגדור קהלני חווה מלחמות, הוא יודע כמה הן טראומטיות ללוחמים והוא רוצה להגן על הנשים. אלא שהגנה זו מחזירה אותנו למצב של חוסר שוויון ואי מתן הזדמנויות שוות. קהלני טען שהוא בעד לוחמות בצה”ל, אבל לא להיות בדרג המסתער. הוא נגד זה שנשים תחווינה פוסט טראומה קשה.

גם אבות זקוקים לגפיים שלהם וגם הם חווים פוסט טראומה ובכל זאת אנחנו שולחים אותם להילחם.

נראה שהשיקולים הרשמיים שנמסרו לתקשורת, אינם הסיבה האמיתית לנטרול הפרויקט. בסופו של דבר הסיבות עמוקות יותר ונובעות מכך שהצבא הוא עדיין ארגון גברי במהותו ולמועדון הסגור הזה אין כניסה שווה לנשים, אולי לפעמים עם “כרטיס אורח” אבל לא באופן כזה שישבש את ההתנהלות הגברית הצבאית.

אנחנו יכולות לשתוק ולהאמין שאחרי הצבא הכל יראה אחרת: שהעולם העסקי, האזרחי, מתנהל באופן שונה. אנחנו יכולות להאמין שגם אם הצבא מגביל את צעדנו, הרי שאפשר לקחת אוויר ולצאת לעולם העסקי או הפוליטי ושם להשתלב ולהתקדם, אבל האמת היא שונה. השירות הצבאי הוא התחנה הראשונה של נשים וגברים ישראלים בעולם העבודה. אי אפשר לנתק את הצבא מעולם התעסוקה. לא ייתכן שהמסר שנעביר לנשים הצעירות שמתגייסות לצבא הוא שהשוויון שלהן לא משתלם לצבא. זה לא נעצר בצבא. זה קורה בכל מקום עבודה שבו קיימת תרבות ארגונית גברית שלא מאפשרת לנשים להשתלב ולתרום לארגון שבו הן נמצאות. כולנו מפסידים מכך.